עמוד הבית » זיכרון בסלון – גילה אלמגור וחוה נסימוב משמרות את קולות הילדים בשואה בכתב וסיפור

זיכרון בסלון – גילה אלמגור וחוה נסימוב משמרות את קולות הילדים בשואה בכתב וסיפור

גילה אלמגור אגמון. צילום:גרשון שליוינסקי.
לפני כ-15 שנים, קבוצת צעירים מתל אביב החליטה שטקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה הרשמיים אינם מצליחים להעביר את חוויות השואה באופן אישי ומרגש דיו. לכן, הם יזמו את הפרויקט "זיכרון בסלון" - הזמנת ניצולי שואה להגיע לבתים פרטיים ולספר את סיפוריהם האישיים.

היוזמה הצנועה הפכה לתופעה רחבת-היקף. השבוע, בשיתוף פעולה בין קרן סאסא סטון לבין משרד החינוך, החל פרויקט "זיכרון בסלון" הארצי, שהפך לחלק רשמי מאירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה במדינה. מטרת הפרויקט היא ליצור חיבור רגשי וחווייתי של הדורות הצעירים לסיפורי השואה האישיים, באמצעות עדויות ממקור ראשון של ניצולים. חשיפה בלתי אמצעית זו לזוועות השואה נועדה לשמר את הזיכרון ההיסטורי ולחנך לסובלנות ומניעת גזענות ואנטישמיות.

ערב מיוחד במסגרת פרויקט "זיכרון בסלון" הוקדש השבוע לנושא מורכב וייחודי – חווית השואה מנקודת מבטם של ילדים. האירוע התמקד ביצירות ספרותיות המנציחות את סבלם של ילדים יהודים בתקופת השואה האיומה. במרכז הערב עמדו שתי יוצרות תוכן בולטות שתרמו להנצחת נושא זה  גילה אלמגור שחקנית וסופרת, כלת פרס ישראל לקולנוע וחוה נסימוב סופרת ומשוררת, ניצולת שואה כלת פרס היצירה ע"ש לוי אשכול . יצירותיהן הספרותיות הנוגעות לב מביאות את קולם של ילדים בשואה, תוך שילוב של חוויות אישיות עם מסרים חינוכיים של אהבת האדם, סובלנות וגבורה נפשית. באירוע המרגש, נפגשו אלמגור ונסימוב עם קהל במרכז הקהילתי בגלילות הן שיתפו את התהליכים היצירתיים והאישיים שהובילו אותן ליצור ספרים המנציחים את חוויותיהם הטראומטיות של ילדי השואה. היוצרות הדגישו את החשיבות שראו בהעברת הנרטיבים הטרגיים לדורות הבאים באופן מותאם, רגיש ובוגר.

זיכרון בסלון ימין, גילה אלמגור, שמאל פרופ' שי רודין צילום: נעמה משיח כהן

 

>>> פרספקטיבה אוטיסטית -עידו עילם בעולמות פנימיים דרך עדשת הצילום

שחקנית והסופרת גילה אלמגור ישבה על כורסה מול הקהל וגוללה את סיפורה האישי שהוביל אותה לכתוב את ספרה "הקיץ של אביה". באותה תקופה, אלמגור שרויה הייתה במצב נפשי קשה וירוד. כפי שסיפרה בכנות לקהל, היא כמעט ולא יצאה ממיטתה. "לא רציתי לחיות ככה יותר", אמרה בגילוי לב. תהליך הכתיבה של "הקיץ של אביה" היווה נקודת מפנה בחייה. הספר, המבוסס על חוויותיו האישיות של אמא ובת על השואה, והכתיבה איפשרה לאלמגור להתמודד עם כאביה הפנימיים תוך שימוש בכלי היצירה הספרותית. בצורה מרגשת וקולחת, אלמגור שיתפה את הקהל בתהליך הכתיבה ועד שיצא לאור.

באותו ערב מרגש של "זיכרון בסלון", עלתה לספר את סיפורה האישי המצמרר חוה נסימוב נצולת שואה שכיום היא משוררת וסופרת ילדים מוערכת. בגיל 3.5 בלבד, נסימוב נותרה היחידה שורדת מכל משפחתה היהודית, שנרצחה באכזריות במחנה ההשמדה טרבלינקה. את הנס שאיפשר את שרידתה הקטנה חבה לאמה, ששרדה מספיק זמן כדי ללמד אותה כיצד לנהוג כנוצריה ולהסתיר את זהותה היהודית.

ימין, חוה נסימוב נצולת שואה, שמאל פרופ' שי רודין. צילום: נעמה משיח כהן

 

בדרך נפלאה ומלאת חיות, נסימוב תיארה בפני הקהל הצעיר את הנסיבות הקשות והזוועתיות בהן נאלצה להתחפש ולהסתיר כילדה קטנה. איך להצטלב ולהתנהג כדי לא לגרום לחשד שהיא יהודיה עד עלייתה לארץ.

חווה ניסימוב, צילום: פרטי

 

ארגון קרן סאסא סטון, פועל למעלה מ-15 שנה מאז הוקם בשנת 2009. הקרן נוסדה על ידי בני הזוג פיליפ והילדה סטון משווייץ שאיבדו את יליהם והקרן שבנו ארגון חינוכי חברתי  מוקדשת למען ילדי ישראל עבור ילדים מאושפזים בבתי חולים בארץ. הערב היה משמעותי של לימוד, התרגשות וחשיפה לנושא השואה מנקודת מבט חשובה אך פחות מוכרת.