בזמן שישבנו כמה חברים על יין ותקרובת, קפצה מאחת החברות במעגל השאלה: מה למדנו אחד על השני בשבוע שחלף? היינו מספר זוגות של פרק ב', וגם לא מעט נשים וגברים שבין מערכות יחסים. האמת שאני ממש אוהבת שאלות בלתי צפויות שנזרקות לחלל. זה משנה כיוון ומכניס לאווירה אינטימית ולשיחות עומק. אני פחות טיפוס של שיחות פוליטיות. לא מתחברת לשמאל טוק. אוהבת שאלות פרקטיות שמובילות לתשובות מעשיות על כל מה שגורם לנו להיות מחוברים יותר לעצמנו, לנשמה שלנו.
הפנים של חבריי היו מופנות לעברו של בן זוגי. הוא הבין שלא יוכל להתחמק מתשובה והשיב ללא היסוס- "למדתי עליה ממקרה שקרה השבוע שהיא מאד רגישה. אוהב את הרגעים שהיא מרשה לעצמה להיות חשופה ופגיעה. לשתף בחולשה ובמקומות כואבים. אוהב ומתרגש שאני יכול להקשיב ולעזור". נזכרתי שישבתי על כורסת הקש בגינה והייתי במוד רציני כזה. הוא נכנס הביתה ושיתף אותי כהרגלו בחוויות חדשות שקרו לו במהלך היום. אני הנהנתי בראשי ללא התעניינות יתרה. לאחר שתי דקות שאל אותי מה עובר עלי. אמרתי לו שאני זקוקה להתייחסות. שלא מסוגלת להקשיב לו כעת. שיתפתי בחוויות שלי כאמנית ודמעות נשרו לי מהעיניים. הוא הקשיב לי נפעם, דמע יחד איתי, אמר לי שכשאני עצובה זה מאד משפיע עליו והיה כל כך מאושר לנחם אותי.
זה הזכיר לי כתבה שכתבתי במגזין לפני מספר חודשים על תסמונת האביר. על כך שלמרות השינויים המרביים שאנו חווים בתחום המדע, הטכנולוגיה, המגדר, ודווקא משום השינויים: "מי טו", פמיניזם, ההכרה שנשים הם עוצמתיות, חזקות, משיגות ושאפתניות, הגברים יותר מתמיד זקוקים להרגיש גם אבירים. הצורך הבסיסי שלהם שלא השתנה. זקוקים להרגיש שנשים למרות ועם עוצמתן גם זקוקות להם. היום נשים מתגאות שהן יכולות לעשות הכל לבד. זה נהדר, אבל משהו במשחק התפקידים גם השתנה וגברים מרגישים שחלק מהתפקיד המרכזי שלהם בזוגיות הלך לאיבוד. זוכרים את סיפורי האגדות על האביר שמציל את הנסיכה שבמצוקה? האישה שנפלה מהסוס, נחטפה, אבדה וכו… וכו… האביר, הנסיך שהגיע בדקה התשעים ושלף אותה ממצוקתה, העלה אותה אל סוסו ורכבו יחדיו אל עתיד משותף. האביר מילא את תפקידו. הגבריות עמדה במבחן המציאות. הנסיכה התאהבה באביר שהציל את חייה. היא ייחלה לו, לאביר שלה בעומק לבה. ולאיזה אביר אנו מייחלות? האם אנו מבקשות אביר או יס-מן? אביר או גבר שימלא את צרכינו האנוכיים?
הגבר העכשווי עדין זקוק להרגיש שאנו זקוקות לו. גברים אוהבים נשים עוצמתיות, מעריכים נשים חזקות- כל עוד שהן לא מאיימות על הגבריות שלו. לא מסרסות אותו. מאפשרות מקום לרכות, לא חוששות להיראות פגיעות ונזקקות. הכרתי גבר שיצא עם דוגמנית מפורסמת ושיתף אותי בתסכול שלו, שהיא לא מפסיקה להעיר לו על הנהיגה שלו. מעירה לו על דרך נהיגתו ועל מאיפה והיכן לנסוע. אני מכירה אותו. הוא נהג מצוין, זהיר ועם מכונית חדישה. האגו הגברי שלו נפגע. הם לא החזיקו מעמד בעקבות הערותיה.
יש לי חברה טובה שהיא פסיכולוגית קלינית. בראשית כל יום היא משאירה לבן זוגה על המקרר רשימות של דברים לתיקון בבית. בן זוגה מאד אוהב לתקן דברים ולמרות זאת היא לא דורשת ממנו לתקן אלא מבקשת. בכל פעם שהוא מתקן ומעדכן- היא כותבת לו דברים יפים ומראה לו עד כמה היא שמחה וגאה בו שהוא יודע איך לתקן. היא לא לוקחת כמובן מאליו את מאמציו והוא בתמורה לכך- תמיד שמח להיות שם עבורה.
יש לי זוג חברים שעבדו יחד, היא הייתה מנהלת שלו. היה לו קשה לאורך זמן לקבל את זה שהוא נתון תחת הנחיותיה והוראותיה. הפתרון שמצא להרגעת האגו שלו בכך שבלילות היה כובש אותה כל פעם מחדש במיטה. הוא היה מסופק ומרוגש שהוא כובש את המנהלת שלו. היא אפשרה לו לחוש את זה. גרמה לו להרגיש נסיך במיטה.
לא נוכל להיאבק מול אגו גברי אלא רק לאפשר לו לצמוח במקומות הנכונים.
שלכם
רונית נוביק, מנטורית ואמנית רב-תחומית
הוספת תגובה