"משולש פנרוז" – מחזה המוצג בימים אלו בתיאטרון הדופן בפתח תקווה. שלוש דמויות, מוצאות את עצמן, לכאורה לאחר מותן, בחדר קטן, שם אין מראות, אין חלונות, והדלת סגורה ללא אפשרות יציאה. הן מגלות בהדרגה כי הן נשלחו לשם כעונש, והוא להיות יחד לנצח, מבלי יכולת להימלט אחת מהשנייה. וכך הן מבינות למעשה שהן הגיעו לגיהינום.
כל המחזה מתרחש בלוקיישן אחד -חדר אחד קטן, עם הכניסה אליו מגלות הדמויות אחת את השנייה. כל אחת מהדמויות נושאת עמה חטא אחר שהביא אותה לגיהינום: גיא, בחור חסר עמוד שדרה המושפע מלחץ חברתי, עדן, אישה מניפולטיבית שטובה בלייצר סכסוכים; ונויה, אישה שופעת גלאם ותהילה המרוכזת בעיקר בעצמה. שלושת הדמויות ביצעו פשע בחייהם בגינו הגיעו לגיהינום. הביטוי "משולש פנרוז", ביטוי מתמטיקאי שתבע המתמטיקאי רוג'ר פנרוז, משקף ביטוי אומנותי למשולש בעל שלוש זוויות ישרות וקורות ריבועיות, שאינו יכול להתקיים במציאות, אלא רק בעת חווית אשליה תפיסתית. באופן דומה, כמטאפורה, הקשר בין הדמויות במחזה אינו אפשרי, כאשר עקב מאפייניהם אין אפשרות שיצליחו לחיות יחד בהרמוניה, כי הסבל של כל אחת מהדמויות הוא המראה שהיא מקבלת מהאחר.
כך, למעשה, המחזה מציג בפנינו את הרעיון ש"הגיהנום הוא האחרים" (L'enfer, c'est les autres), כלומר, העינוי הגדול ביותר הוא אינו זה הפיזי, אלא העינוי הפסיכולוגי הנובע מהכפייה להתמודד עם נוכחות של אנשים אחרים, ללא יכולת לברוח מהם, כאשר הם משקפים לנו את החלקים הכי פחות מחמיאים ונעימים באישיותנו.
בעת המחזה הדמויות מיטלטלות בין צפייה במציאות הממשיכה להתקיים כהרגלה בלעדיהם, ובין החדר בו הם נמצאים כעת לאחר המוות. הדיאלוגים במחזה מתמקדים בחשיפת היחסים המורכבים בין הדמויות, תוך כדי חקירת נושאים פילוסופים שונים המרוכזים במהות האדם והבחירות שהוא עושה בחייו. כצופים בהצגה אנחנו מוצאים את עצמנו בוחנים את מידותינו הטובות ומתמודדים עם שאלות מוסר עמוקות כגון – האם טיבו של אדם נקבע על ידי כוונותיו או מעשיו בפועל? האם יש לנו אפשרות להשתחרר מכבלי האופי שעוצבו על ידי הבחירות שלנו ולהיות אנשים אחרים שבוחרים את ההתנהגויות שלהם לאורם של ערכים, ולא להיות מונחים על ידי התשוקות והאופי הבלתי ניתן לשינוי שלנו? מה מקומו של הרצון החופשי אל מול האחריות האישית על השלכות מעשינו, וההבנה שבסופו של דבר כל אחד נשאר לבד עם מעשיו והבחירות שעשה בחייו, גם אם אנשים אחרים היו מעורבים בו. איפה עובר הקו בין גבורה ופחד? בין אהבה עצמית ואהבת אחרים? וכן מבט קפדני על הדרך שבה אנו מתמודדים עם תחושת האשם של עצמנו ועם אופן השפיטה שלנו את האחרים.
"משולש פנרוז" הוא מחזה מעורר מחשבה. משמעותו גדולה מהטקסטים, מהמשחק, מהתפאורה, מהלוקיישן כשם שהשלם גדול יותר מסכום חלקיו. חוזקתו נעוצה לא רק בפרשנות שהמחזה נותן לסארטר אלא גם ביכולתה להקנות לצופה מרחב להתבוננות עצמית. בסופו של דבר, בצאתי מההצגה הבנתי שזוהי לא הצגה על החיים שאחרי המוות – אלא על החיים עצמם. היא מזמינה אותנו לחשוב מחדש על הערכים שלנו, ולהבין שהגיהנום אינו מקום פיזי, אלא מצב תפיסתי של קיום. המרחב הקשה ביותר ממנו לא ניתן לברוח אינו חיצוני לנו, אלא נמצא בתוך עצמנו פנימה. משם אין באמת לאן לברוח. וכשאנו מבצעים "חטאים" ההתמודדות הקשה ביותר תהיה עם האנשים שהפכנו להיות.
והסביבה, למה היא קימת ולמה היא חשובה בחיינו? היא מכריחה אותנו לחקור את בחירותינו המוסריות, היא חושפת את חולשותינו – ובכך היא גם זו המאפשרת לנו הזדמנות לצמיחה ושינוי. והשאלה העיקרית שלדעתי כל אחד צריך לשאול את עצמו היא – מתי אני אבחר את מעשי בהתאם לערכים ומידות טובות, מתי אעשה את השינוי ההתפתחותי המתבקש – האם זה כעת כשאני קורא/ת מילים אלו ויש לי עוד אפשרות לשנות, או באופן אבסורדי, כמו הדמויות במחזה, לאחר המוות, כאשר כבר אין לי אפשרות להשפיע?
צילום: איציק בירן
>> להפוך משבר להזדמנות ולצאת מהתקיעות
מחזה מאת: עמית סיב ואפרת רז / במאי: חגי אייד / מוזיקה: יפעת נץ
משתתפים: אסף לוי, עמית סיב, אפרת רז וחגי אייד
תיאטרון הפרינג'
רחוב ארלוזורוב 30, פתח-תקווה. 054-435-9533
מאת יפית סרנגה, יוצרת בפילוסופיה ובאמנות. מחברת ספר העיון בפילוסופיה "וחך, אוכל יטעם לו" וציירת מחאתית.
www.yafitsaranga.com
הוספת תגובה