הפרשה נפתחת בפסוקים:" וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם׃ שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוָה כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת׃ לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת׃ ".
הנושאים הנידונים בפרשת ויקהל:
- התחלת בניין המשכן
- הקב"ה ממנה אמנים לבניית המשכן
- התחלת בניין המשכן
בזמן שמשה היה בהר סיני, הקב"ה ציווה אותו על בניית המשכן. ביום הכיפורים ירד משה עם הלוחות השניים ולמחרת קרא לכל בני ישראל להתאסף יחד כדי לשמוע מפיו את דבר השם אליהם. הערב רב שהסיתו את בני ישראל לחטוא בחטא העגל לא הוזמנו.
נשאלת השאלה: מדוע במקום לפרט על מלאכת בניית המשכן מתחיל משה בחשיבות שמירת קדושת השבת?
התשובה: כדי להדגיש לבני ישראל שאמנם מלאכת בניית המשכן היא חשובה מאוד, אך שמירת השבת חשובה ממנה ואין לעשות את מלאכות בניין המשכן בשבת.
פירוש המילה "ויקהל" הוא קיבוץ וכינוס. הקב"ה מצווה את משה רבינו להקהיל את כל היהודים ולצוות אותם על שמירת השבת, ולהזהיר אותם על העונש החמור של חילול שבת.
הקב"ה הקהיל את כל עדת בני ישראל שהרי מצווה יקרה זו לא קשורה בזה שהאדם הוא איש או אישה, כהן, לוי או ישראל אם הוא בא מבית דתי או לא או, אם הוא מדור זה או אחר – שהרי השבת היא אות בין עם ישראל והקב"ה, ולכן כל אחד ואחת מישראל נקהלו ונצטוו לקיים מצווה יקרה ועקרונית זו.
כל ל"ט (39) מלאכות האסורות בשבת והן אב מלאכות, נלמדו מפרשת המשכן (מסכת שבת מ"ט,ב).
ויקהל משה. רש"י מבאר שזה היה למחרת יום הכיפורים. דרך ומנהג העולם לפייס איש את חברו בערב יום הכיפורים, אך יש לדאוג שגם למחרת יום הכיפורים, להמשיך ולהתקהל ביחד ולחיות בשלום ובאחווה. וזה הכוונה ויקהל משה "למחרת" יום הכיפורים.
ששת ימים תעשה מלאכה. חז"ל אומרים, שאם ישראל עושים רצונו של מקום, אז מלאכתם נעשית ע"י אחרים. ולכן כתוב תֵּעָשֶֹה, שמעצמה היא נעשית. שהקב"ה יזמין לו את כל מה שצריך בששת ימי השבוע, ע"י שמירת השבת.
שבת שבתון. למה כתוב בכפל לשון? להורות שגם אוכל נפש אסור. ובזוהר כתיב, "שבת" בא לומר לאיסור מלאכה, "שבתון" לאיסור דיבור, וכמו שאמרו חז"ל, שבקושי התירו לנחם אבל בשבת. ויש שרמזו עזור לשובתים בשביעי בחריש, לאלו השובתים ביום השביעי "בחריש" היינו בשתיקה, שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך בחול.
לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. כתוב בספרים הקדושים, שאף על פי שאש של הגיהנום נכבית בשבת, אך מי שמחלל את השבת מדליקים את הגיהנום במיוחד בשבילו כדי להענישו, וזה שמזהירה התורה, שלא יגרמו ע"י חילול שבת שיבעירו את אש הגיהנום בשבילו. עוד אמרו חכמינו ז"ל, כי חטא חילול שבת, גורם לשריפות חס וחלילה, וזה מה שמרמזת התורה, שלא תגרמו שיבערו אש במושבותיכם, בגלל יום השבת, שמחללים את השבת חס וחלילה. וכמו כן אם נזהרים מלחלל את השבת, זה גורם שלא יהיו שום שריפות בביתנו. עוד מרמזים בספרים הקדושים, שבשבת קודש יש להימנע במיוחד מלהבעיר את אש המחלוקת, שאז בני אדם מצויים בבתי כנסת, ואינם טרודים במלאכתם, והיצר הרע מוצא לו מקום דווקא ביום קדוש כזה להלהיב את האנשים לוויכוחים ומחלוקת חס וחלילה, וזהו שאמרה התורה לא תבערו אש… ביום השבת.
לאחר מכן החל משה לתאר לבני ישראל את המשכן וכיצד יראה במלוא תפארתו, ועל כך שהמשכן יבנה מתרומותיהם, ככתוב: " וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר׃ קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיהוָה כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהוָה זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת׃ וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים׃ וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׂטִּים׃ וְשֶׁמֶן לַמָּאוֹר וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים׃".
בני ישראל שמחו על העובדה שחטא העגל נתכפר להם על ידי בניית המשכן שבו הקב"ה ישרה את שכינתו. לבסוף הזמין משה את כל מי שבקיא במלאכות הקשורות לבניין המשכן: "וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה׃" וכמובן, שבני ישראל נענו בשמחה: "וַיֵּצְאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה׃".
כל איש מבני ישראל שהרגיש בליבו שהוא יכול לתרום לעבודת המשכן התייצב, וכן כל אחד הביא תרומה לפי הרגשתו: "וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת יְהוָה לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ".
והנשאם הביאו את אבני השהם. למה כתוב הנשאם בלי האות י'? כתב רש"י, לפי שנתעצלו תחילה נחסרה אות משמם. והטעם שנחסרה דווקא האות י' מפני שהם פרשו מן הציבור, לכן נחסרה האות י', שמשמשת לסימן של רבים, ש"נשיא" הוא לשון יחיד ו"נשיאי" הוא לשון רבים, נמצא שהאות י' מרמזת על רבים, לרמז שהם פרשו מן הרבים. בעת התרומה למשכן, הנשיאים חיכו לראות מה העם יביא ואת היתרה הם תכננו להשלים. הסתבר שהעם הביא את כל מה שהיה צריך, ולהם לא נשאר מה להוסיף. הקב"ה הוריד להם משמים את אבני השוהם והחושן. הקב"ה הענישם על יד כך שהשמיט את האות י' מהמילה נשיאים.
- הקב"ה ממנה אמנים לבניית המשכן
שאלה: מי נבחר להיות הממונה על בניית המשכן, ומדוע?
" וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה׃ וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה׃ וְלַחְשֹׁב מַחַשָׁבֹת לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת׃ וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת׃ וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן׃ מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת׃".
התשובה: בצלאל בן אורי בן חור כשהוא רק בן 13 שנה! הסיבה לכך שבצלאל היה הנכד של חור. מי היה חור? כשמשה היה בהר סיני והערב רב דרשו ממנו ליצור להם פסל, חור התנגד בתוקף והוא נרצח על ידם. חור נרצח על קידוש השם, ומי שנרצח על קידוש השם, הקב"ה לא נשאר חייב והוא בחר בנכדו בצלאל לבנות את המשכן שישמש לקידוש השם, מידה כנגד מידה. הקב"ה מילא את בצלאל ברוח אלוהים, בחכמה, בתבונה ודעת. אדם נוסף שסייע לו הוא אהליאב בן אחיסמך שגם אותו מילא הקב"ה בחכמה לעשיית המשכן. סיבה נוספת היא שבצלאל הוא משבט יהודה, בעל חשיבות גבוהה, ואהליאב הוא משבט דן, בעל חשיבות נמוכה יחסית, ועצם העובדה שהקב"ה בחר בשניהם מעידה על כך שבעיני הקב"ה כולם שווים.
משה קרא לבצלאל, לאהליאב ולכל שאר האנשים שהקב"ה מילא אותם חכמה בבניית המשכן לבוא ולהתחיל לבנות את המשכן מכל התרומות שהעלו בני ישראל: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה חָכְמָה בְּלִבּוֹ כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ׃".
בני ישראל תרמו בהתלהבות חומרים לבניין המשכן, עד שהיה צורך לבקש מהם לעצור מאחר שהביאו יותר מן הנחוץ: "וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא׃".
בהמשך הפרשה מפורטת בניית המשכן וכליו.
מהם המסרים בפרשה?
"שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה".
מסבירים המפרשים שרק מי שמאמין באמונה שלמה כי הפרנסה מוקצבת לכל אחד מן השמיים – ואינה תלויה בכמות ההשתדלות של האדם – יכול הוא לנוח בשלווה בשבת. לעומת זאת, מי שחושב שההצלחה תלויה בריבוי ההתעסקות במלאכה הוא בוודאי מוטרד כל הזמן מן המחשבה שחיוב שמירת השבת מצמצם את אפשרויותיו לעסוק בפרנסה, לאדם כזה קשה מאוד לשמור את השבת, לכן בא הפסוק ואומר "ששת ימים תעשה מלאכה", כלומר, אל תעלה בדעתך שאתה הוא זה שעושה את המלאכה, אלא הברכה מאת ה', ומלאכתך כאילו נעשית מאליה. וכשאדם רוכש לעצמו את ההבנה הזאת, רק אז הוא יכול לקיים את המשך הפסוק: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה".
" וַיְצַו מֹשֶׁה, וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר, אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה, לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ; וַיִּכָּלֵא הָעָם, מֵהָבִיא. "
כאמור, המשכן נבנה מתרומותיהם של בני ישראל שהביאו בהתלהבות רבה עד אשר לא היה יותר צורך ואז משה העביר הודעה במחנה שאין עוד צורך בקבלת התרומות. הרמב"ן (רבי משה בן נחמן) שואל את השאלה הבאה: היכן בעולם נמצא עוד שליט כזה, שיודיע לנתיניו שלא יוסיפו להביא עוד תרומות של כסף וזהב?
בואו נחדד עוד יותר את הנקודה שרק מחזקת את אמיתות התורה:
בכל העולם, מקובל שכאשר נבחר מנהיג להיות ראש ממשלה, נשיא או שליט כזה או אחר הוא קודם כל דואג לעצמו, "מרפד" את משפחתו וקרוביו. אחר כך הוא ממנה את אנשי שלומו לעמדות מפתח, דואג להם לתפקידים בכירים. לבסוף הוא דואג שהבנים שלו ימשיכו את דרכו. זהו טבע האדם, נכון? אם כך, איך זה שמשה רבינו שהיה המנהיג הגדול ביותר של עם ישראל מאז ומעולם השאיר את השבט שלו, שבט לוי, ללא נחלה בארץ ישראל ?! כתב על עצמו בתורה שהוא כבד-פה וכבד לשון, לא מינה מקורבים לתפקידי מפתח, והבנים שלו לא המשיכו את דרכו ? זה רק מראה שהכל נעשה לפי רצון השם, ושכל עם ישראל ידע שכל מה שנכתב בתורה זה אמת לאמיתה. אף אחד מבני ישראל לא קם לערער על כך.
יתרה מזו, אחת מתרי"ג מצוות היא מצוות "הקהל". כל שבע שנים יש מצווה לבדוק שלא נפלו טעויות בתורה. מתחלקים לקבוצות כדי לחסוך בזמן. כך בודקים אם חסרות מילים בתורה או מילה לא מתאימה ואז מתקנים. כך שמרו על התורה שלא תשתכח ולא תשתנה. כך התורה נשמרה אלפי שנים בין כל קהילות היהודים בכל העולם בדיוק כפי שהיא ניתנה לבני ישראל בהר סיני. זה דבר שאין לו אח ורע בין שאר הדתות הגדולות: האיסלאם והנצרות. אצל הערבים יש מאות גרסאות שונות של הקוראן, ואצל הנוצרים המצב יותר גרוע: יש מעל 200,000 גרסאות לברית החדשה.
אשר צוה ה' לאמר. רמז שיש לפרסם עושי המצווה שנודרים ונודבים לצורכי דברים שבקדושה, אע"פ שבשאר צדקה יש ליתן בסתר, אך בצדקה לצורך מצווה יש לפרסם.
בשנה רגילה פרשות "ויקהל" ו"פיקודי" נקראות ביחד.
פרשת פיקודי
מה בפרשה?
פרשת פקודי מסיימת את חומש שמות וכאן מסתכמות הפרשיות העוסקות בבניית והקמת משכן העדות.
מלאכת המשכן נמשכה מעל שלושה חודשים וביום כ"ה בכסלו היא הסתיימה. מה מיוחד בתאריך? זהו גם היום בו עתיד להיעשות נס ל… חשמונאים. האמנים שהכינו את המשכן הביאו את כל אשר עשו לאוהלו של משה שבירך אותם והניח את כל המשכן וכליו באוהלו עד שיקבל הנחייה מהקב"ה להקימו.
ביום א' בניסן הקים משה את המשכן וכליו כפי שהקב"ה ציוה אותו: " וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד׃". לאחר מכן החלו הכוהנים בעבודת הקודש. וכשהכל היה מוכן, כבוד השם כיסה את המשכן: "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן׃ (וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן׃".
רק כאשר בני ישראל המשיכו במסעם במדבר, הענן עלה וזה היה הסימן לפרק את המשכן ולהמשיך בדרכם.
לאורך פרשת פקודי אנו מוצאים את האמרה "כאשר ציוה ה' את משה". ובעצם כל הפרשה יכלה להסתכם בפסוק אחד "בכל פרט ופרט בבניית המשכן עשו בני ישראל כאשר ציווה ה' את משה" – שהרי בפרשיות תרומה, תצוה, כי תישא, וויקהל כבר הרחיבה התורה הקדושה בפרטי פרטים הוראות מדויקות לבניית והקמת המשכן.
נשאלת השאלה: מדוע אם כן הקדישה התורה עוד פרשה שלימה שהפעם מפרטת כיצד עם ישראל מילאו את הוראות הבורא צעד אחר צעד "כאשר ציווה ה' את משה" ?
התשובה היא: הקמת המשכן הייתה הסימן שחטא העגל נסלח. את חטא העגל עשו עם ישראל מתוך סברה ומרצון עצמם לבנות עגל ובדרך זו לעבוד את ה'. כתיקון לחטא העגל בנו עם ישראל משכן אך ורק על פי הוראות התורה, ולכן הקדישה התורה פרשה שלימה החוזרת ומפרטת כיצד בכל מהלך ומהלך בבניית המשכן עשו עם ישראל "כאשר ציווה ה' את משה."
כך גם בימינו כל מצווה ומצווה שאנו עושים כאשר אנו מכוונים הרי אני בא לקיים את מצות ה' ולאו דווקא רק מפני שאני אוהב ללמוד תורה או אוהב לעשות חסד או שהחלטתי שהדבר הזה הינו דבר מוסרי או הגיוני, אלא בייחוד מכיוון שזו מצוות ה' – דעו שקיום מצווה בכוונה זו חביבה היא עד מאד על השם יתברך…
מהם המסרים בפרשה?
"וַיַּעֲשׂוּ פַעֲמֹנֵי זָהָב טָהוֹר וַיִּתְּנוּ אֶת הַפַּעֲמֹנִים בְּתוֹךְ הָרִמֹּנִים" (לט, כה).
האלשיך הקדוש מקשה מן הפסוקים שלפנינו בקשר לפעמוני ורימוני המעיל: התורה הרי מצווה לעשות למעיל פעמון זהב ורימון, וכיון שהמעיל סובב את כל גופו של הכהן (בעיגול), הרי שאין לנו אפשרות להצביע על הפעמון ולומר שממנו מתחיל המניין, או להצביע על הרימון כמיקום לתחילת הספירה.
לפי זה יש לעיין מה טעם נקטה התורה "ופעמוני זהב בתוכם סביב", כשכך היא בעצם קובעת שהרימונים הם אלו שהיו חיצוניים לפעמונים.
וכך מתרץ האלשיך הקדוש את הדגשת התורה שהפעמונים היו דווקא "בתוך" הרימונים: לאדם נבראו שתי עיניים, שתי אוזניים ופה אחד. רמז לאיש יהודי שבקושי חצי ממה שהוא רואה ושומע – הוא צריך להוציא דרך פיו.
בכתיבה התבססתי על שיעור מאת כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד
טעמו וראו כי טוב ה'
הוספת תגובה