האדריכל – אלכסנדר ברוולד
העוברים והשבים ברחוב טרודים מכדי לעצור ולהתפעל מהבית בן השלוש קומות, אותו עיצב האדריכל אלכסנדר ברוולד שגם בנה את הטכניון הישן ועוד בתים ייחודיים בהדר הכרמל.
אי אפשר לטעות במגעו הגאוני של אדריכל זה. הכל נינוח, מרווח ונעים כל כך. קירות אבן עבים, שילוב חלונות מקושתים אלמנט מזרחי ומרובעים אלמנט מערבי. תקרה גבוהה וחלוקה מעניינת של המרחב. כיום הוא פתוח יותר אך ניתן לדמיין שהאנשים שגרו בו, משפחת שטרוק, חשו כמו מלכים ומלכות. יש גם קומה תחתונה וחצר עם גינה, אך הם לא נכללו בתערוכה. הבית עוצב במיוחד עבור משפחה על ידי האדריכל. המגרש נקנה על ידי הרמן שטרוק עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. משפחת שטרוק נכנסה לגור בו רק בשנת 1925. שלוש שנים לאחר עלייתם ארצה והשתקעותם בחיפה.
הרמן שטרוק
הגענו, בתי ואני, לתערוכה והנשימה נעתקת מרוב יופי והרמוניה.
מי שעיצב את התערוכה עשה זאת ביד אמן. כל תמונה במקומה המדויק כאילו אין ולא היה מקום אחר נכון יותר. קו נכון, נקי ומיטיב שמוציא מכל תמונה את מיטבה. האוצרת – לימור אלפרן זרד.
האויר רווי באיכויות האמן. טכניקות של תחריטים והדפסים בעץ ובאבן בשילוב אקווטינטה, אך בעדינות של רישום עפרון. כל שערה ניכרת בדיוקנאות – כמו צילומי תקריב כמעט. הרוב בשחור על דפים בגוון פנינה במסגרות עץ בהירות. האצילות מחייבת. הגו מזדקף, ההליכה איטית ומלאת הכרת הטוב. כל פרט חשוב ואין פרט מיותר. טכניקות רבות אלה אולי כבר עברו מן העולם.
אני רואה שגם בתי סופגת את היופי הזה בשקיקה. "אמא, את מבינה שבשביל שנראה את הדיוקן ככה, הרמן שטרוק היה צריך לפסל את את הגלופה להדפס הפוך!" – היא קוראת בהתפעלות.
הרב קוק, שהכיר את שטרוק כאמן דגול, אמר עליו שהוא שליח שבא "לגלות את היופי, החן והקדושה של ארצנו הקדושה". אכן מההדפסים ותחריטי הנוף קורנת עדינות והרמוניה.
מן הסתם, כיום, בוודאי יש תוכנת מחשב שיודעת להפיק משהו דומה.
אך לא.
אי אפשר לשכפל את הידיים החמימות של היוצר. מרגישים אותן. את העיניים העמוקות ששמות לב לכל פרט. בחדר האסירים, דיוקנאות ייחודיות של אסירים מעמים שונים שהיו במחנה שבויים, שבו שירת שטרוק במלחמת העולם הראשונה, כחייל בצבא הגרמני, בחזית הרוסית. מעבר לחתימתו, הוא צירף תיעוד, שורה או שתיים בגרמנית, בכתב יד דק ועדין. מקום, שנה, פרטי האסיר ולפעמים גם ואת חתימת שם האסיר בכתב ידו בשפת אימו!
אומרים שאלוהים ניכר בפרטים הקטנים.
הרמן שטרוק בורא דיוקנאות ונופים בדיוק באותה אהבה. אפילו הדפס אחד בצבעים! בפינה רחוקה בשחזור הבית שלו והרהיטים המקוריים.
זכרונות עבר רחוק קרוב:
ובלב הפרטי שלי הזכרונות שוקקים. בבית הזה בדיוק היתה פעם ספריית מוזיקה עשירה מכל הסוגים ואוסף מיוחד של מוזיקה יהודית. בראשית שנות ה – 80 של המאה שעברה, בעת לימודי להוראת מחול בבית הספר למחול, שהיה אז בבית רוטשילד, הגעתי מספר פעמים לספריה הקסומה הזו לשמוע ולהקליט מוזיקה מיוחדת לכוריאוגרפיות שיצרתי. עולם שנעלם. מעגלים שנסגרים. נסתרות דרכי האל.
כריכיה כמו פעם
בקומה השניה מתגורר שיחזור מרתק של כריכיה של פעם. הכריכיה עדיין פועלת וניתן לעבור סדנאות. שוב הזכרונות. עזריקם ואורה הוברמן וילדיהם, תרמו את הכריכיה הפועלת בשלמותה למוזיאון חיפה. הכריכה פעלה בחיפה בידי יעקב, אביו של עזריקם ואחר כך בידיו. מקצוע ההוצאה לאור והכריכה הובא מורשה בפולין, על ידי יעקב, שעלה לארץ בשנת 1922, כציוני. עם קביעת מושבו בחיפה הוא פתח כריכיה וכתב למשפחתו לבוא ארצה. יעקב שלח להם כסף לנסיעה וסרטיפיקטים לעלות לארץ והעלה את הוריו ואת מרבית אחיו. רק אח ואחות, לא רצו לעלות ונספו בשואה. האחים שחלקם עברו לתל אביב התפרנסו היטב גם הם ממקצוע זה.
הכריכיה פועלת עד היום ונערכות בה סדנאות לימוד לילדים ובני נוער על המכשירים היפהפיים והמקוריים.
גם הסיפור של יעקב הוברמן משתלב בנוף החיפאי של שנת 1922, בדיוק באותה שנה בה הגיעו הרמן שטרוק ואשתו לגור בחיפה. שוב מעגלי החיים נסגרים ונושקים זה לזה בשמחה. אח, מפגש שמיימי מדויק ומיטיב שכזה.
הוספת תגובה