שמי יעל קינן, אני מדריכה ומלווה בני משפחה של מכורים.
בהכשרתי, מטפלת ומאמנת להתפתחות והעצמה אישית, מרצה ומנחת קבוצות. אני עובדת בשיתוף פעולה עם מרכזי גמילה ובאופן פרטי.
השליחות שלי לעזור לכמה שיותר משפחות להתמודד בתוך הסיטואציה אליה הן נקלעו ולהרחיב את השיח סביב התמכרות וייתן מקום נכון למשפחה של האדם המכור. הבחירה בעיסוק שלי הגיעה מתוך החוויות האישיות שלי, והדרך שאני עברתי ועוברת היא זו שמאפשרת לי ללוות באופן אפקטיבי ויעיל את המשפחות.
חיי קיבלו תפנית מפתיעה כשהבנתי שאצלי במשפחה יש אדם מכור. לא ראיתי את זה קודם, אולי לא רציתי לראות.
האינסטינקט הראשוני שלי כמו של רבים אחרים היה לעזור לו לצאת מזה, להיות שם בשבילו, לתת את כל כולי לדבר. ניסיתי למנוע ממנו את השימוש, עמדתי כמו חוצץ בינו לבין ההתמכרות שלו, עקבתי אחרי כל צעד שלו . חיפשתי פתרונות שיסייעו לו להיגמל, צעדתי לצידו בכל שלב בתהליך, ובעיקר הסתרתי, הסתתרתי, התכחשתי ויותר מכך, התביישתי. כל ניסיון שלי לעזור לו, עלה בתוהו, ובכל פעם נוכחתי לגלות שמה שאני חושבת שנכון לו, רחוק מלהיות נכון במבחן התוצאה.
לא רק שההתמכרות לא נעלמה כפי שבאה, אלא גם מצאתי את עצמי חיה אך לא את חיי, הפכתי אובססיבית למצב שפקד את בני המשפחה כולה. ממוקדת מטרה – לנצח את הדבר הזה. אך לא היו לי את הכלים הנכונים להתמודד עם אירוע משמעותי כזה שהשליך על כל משפחתי. היו ניסיונות מצדי לקבל עזרה, לא כל כך ידעתי לאן לפנות, פניתי למס' גורמים אך הרגשתי שהמענה אותו קיבלתי לא היה ממוקד במה שאני צריכה, הרגשתי שאיני מובנת, לפעמים אפילו הרגשתי תחת ביקורת ושיפוט, הרגשתי שאני נעלמת והמענה ממוקד באדם עם בעיית ההתמכרות וחסר אותי. אז החלטתי להמשיך להתמודד לבד. שנים של ניסוי ותהייה.
בנקודה מסוימת, אחרי שנים רבות, חשבתי שאם הייתי יודעת אז את מה שאני יודעת היום, הייתי מתנהלת אחרת, מרגישה אחרת.
חשבתי כמה הייתי שמחה אם מההתחלה הייתה דמות מקצועית שתלווה, תנחה, תחזק אך יותר מהכל תהיה שם לצידי אל מול הקושי והטלטלה הגדולה אותה חווינו כמשפחה. דמות שתיתן לי כלים להתמודד נכון עם ההתמכרות שלו בצורה שמייצרת סיכוי כלשהו ולצד זאת תסייע לי לשמור על חיי, ללמוד איך לשמור עליי. בדיוק כמו שלמדתי לעשות אחרי 10 שנים לבד. זה מה שהוביל אותי להחלטה להיות שם עבור בני המשפחות, כדי להראות להם שיש דרך, להעניק להם כלים איתם יוכלו להתמודד וליצור סיכוי לשינוי תוך שהם שומרים על עצמם בתוך הדבר.
ידוע שאחד מכל שבעה ישראלים סובל מהתמכרות ושההתמכרות להתנהגות או לחומרים שונים, נמצאת מכל מקום ובכל שכבות האוכלוסייה.
מה שפחות ידוע ומדובר זה שסביב כל אחד מהמכורים, עומדת משפחה שלמה שמנסה להסתיר זאת, הורים, אחים גדולים וקטנים, האישה של.. בעלה של.. כולם יחד באותו הבית, עדים וחיים את הפחד, הבושה, הדאגה, התסכול, אי הודאות וחוסר האונים ונסחפים אל תוך המשבר.
בני המשפחה של מכור לרוב מתמודדים לבד. הם מרגישים אבודים וחסרי אונים תוך שהם עדים לתהליך של הרס עצמי של יקיריהם. הם רואים את ההתדרדרות ומנסים בכל דרך למנוע אותה, להגן, לשמור, לשנות ובעצם לשלוט בהתמכרות של בן משפחתם. כל המסע הזה מתרחש תחת רגשות בושה ואשמה קשים, אף אחד בסביבתם לא מודע למה שהם חווים יום יום שעה שעה, הם חיים בתחושה שאסור שידעו, שחשוב לשמור הכל בסוד והם מוצאים עצמם ממציאים תירוצים, משקרים, מגבים, מכפים ומכסים על הכל. הסתרה הופכת אצל חלקם לדרך חיים.
בני משפחות של מכורים מפסיקות לחיות את חייהן ועוברות לחיות בצל המכור מה שמוביל אותם לחיים מלאי תסכול, כאב וכעס. הסביבה הקרובה של האדם היא חלק בלתי נפרד ולעיתים מכריע במעגל ההתמכרות הם מתנהלים בתוך סיטואציה בלתי אפשרית אליה נקלעו, לרוב לבד ולא יודעים שאפשר אחרת. אך זה אפשרי ואפילו הכרחי.
אני יודעת זאת.
וחשוב לי מאוד לעזור למשפחות לראות זאת גם, דרך הרחבת השיח ויצירת מודעות לנושא.
יעל קינן מיוצגת בסוכנות נשים מרצות – www.womenspeakers.online
הוספת תגובה