התערוכה עוסקת בסוגיות חברתיות מהותיות כמו: קיימות, ניצול עובדים והמעבר לדיגיטל. מציגה עבודות של יוצרים שונים העוסקים באופנה, צילום, אמנות, עיצוב ועוד.
אתחיל בעבודתה של עדי רווה "שריר החייטים" אשר ריגשה אותי מאוד. רווה מציגה בתוך מבנה זכוכית, כאוסף מוזיאלי, אוסף מהפנט של כלי תפירה ישנים, חוטי תפירה בלויים וחלשים, אצבעוני גילדה נוסטלגיים ואף דפי הוראות תפירה וסריגה. בעודי פוסעת אל החלל של רווה ניצבת מולי מכונת תפירה ישנה על מדף ולצידה תלויה חולצה על קולב, כאילו זה עתה נתפרה.
בנוסף, רווה מציגה מספר רישומים של כלי תפירה עדינים וקטנים. רווה מספרת שבשעה שהעבירה לסבתא שלה חוט במקוף המחט היא סיפרה לה על שנות הרעב באוזבקיסטן, לשם נמלטה עם אחותה מפני המלחמה. "הן היו פורמות שרוכי נעליים לחוטים ומוכרות אותם לתופרות בשוק, תמורת פרוטה או חתיכת לחם" רווה ממשיכה לספר.
באחד מן קירות החלל של רווה מוצגות דוגמאות של גזרות משורטטות. סדר פעולות התפירה החוזרות ונשנות יוצרת מסגרת שקטה לאומן בדומה לחברה בעלת כללים מסודרים המנחילים שקט נפשי אך שום בעיה אינה נפתרת באמת. אדרבא, אמצעי הביטוי באמנות הוא הדבר החשוב באמת.
יוצרות התערוכה מתעקלות. מתעכלות.מתכלות.נתקלות היא פרי יצירתן של שלוש אמניות: איה סריג, ענת גרינברג ואילנה סטרלינג ,אשר עוסקות בנושא הזיכרון מוליך השולל.
עבודתן, מבוססת על רסיסי זכרונות, קריאת טקסטים שונים ושיח בין האמניות אשר בה מוצגים מיצבים, ציורים ועבודת טקסט- קול- סאונד.איה סריג הציבה בחלל כסאות שבורים אשר אספה והעניקה להם משמעות חדשה. ענת גרינברג מציירת חללי בתים, מסדרונות ומדרגות בין ריאליסטיים לפנטסטיים. ציורה נראים כתעתוע בין מציאות לסיוט. אילנה סטרלינג משמיעה קול נשי וישן דרך אותיות, מילים ושירים המתריס נגד שתיקה וחוסר ממשות.
עבודתו של צ'נצ'ל בנגה עניינה אותי מאוד. כאשר ניצבתי אל מול החלל הבחנתי בשידה אשר מגירותיה פתוחות למחצה וכולה צבועה בצבע צהוב, בציור צהוב של סוסים שונים ומשונים ובשנדליר צהוב מוזר הנישא על גבי מעמד גלגלת. בתרבות ההודית ניכרת השפעתו של הצבע הצהוב. אביו ואימו של צ'נצ'יל נהגו ללבוש מכנס מסורתי צהוב אשר נקרא דהיטי (צהוב) ובמטבח הבית אמו הרבתה להשתמש בתבלין הכורכום הצהוב (haldi).
לא רק זו אלא שבתרבות ההודית הצבע הצהוב משמש את ההודים לביצוע טקסים פולחניים שונים כמו למשל, לפני חתונת בני זוג נערך להם טקס מיוחד אשר בו מושחים את גופם במשחה העשויה משורש הכורכום, שמן ומים. הצהוב מסמל קדושה פריחה ועוצמה כמו עוצמתה של השמש האדירה לכן היא מסמלת ברכה. הסיבה לכך שהצבע הצהוב שולט במיצבים ובציורים של צ'נצ'יל בתערוכה היא כדי להנכיח אותו כמהגר זר נצחי בחברה.
חלל אחד גדול מלא באיורים דיגיטליים בעלי קווים מיוחדים. באיורים אלו מצוירות דמויות שונות כמו אסטרונאוט, סבתא חביבה או יצור מפחיד. לכל איור מוצמד סאונד מותאם משלו. ציורים מרהיבים אלה הן של האמן אריאל מיודוסור. הצבעוניות והקווים המיוחדים של מיודוסר מעניקין לעבודות אלה אופן אקספרסיבי סוער המתאים לשפה הדיגיטלית.
האמן דוד עדיקא מציג שני צילומים מרגשים שצילם במהלך שיגרת ריצה על טיילת החוף בעיר תל אביב- יפו. ישר זיהיתי שצילומים אלו מודפסים על מגבות חוף. עדיקא הציב אותם באופן מאוד מעניין על גבי מתקני תליה עץ גדולים. בכל צילום מופיע גבר בודד מביט אל הים כשגבו פונה אלינו או שהוא עומד בזווית מהצד. זוויות הצילום המעניינות שבחר עדיקא לצלם בהן מותירה את הצופים בהשתאות מרגשת מתוך הזדהות עם לקיחת פסק זמן עצמי ביחד עם הים הגדול.
בעבודתם היפה והיוצאת מן הכלל של שנקר ניכרת ההשקעה המחשבתית הרבה, בעיצוב תלבושות בעלות קונספט בלתי נפרד מן העולם הדיגיטלי שנכנס במלוא הדרו אל תוך חיינו. כולנו מסתובבים עם הנייד ביד ובכל רגע נתון מצטלמים או מעלים סרטון ובל נשכח לבדוק את כמות הלייקים… כל לייק וכל תגובה מעוררים התרגשות רגעית חולפת. החיפוש אחר אישור עצמי דרך אנשים הפך למרכזי בחיינו, לא די במפגש פנים מול פנים או בשיחה עמוקה וגבר הצורך להראות לעולם שאנחנו כאן, לבושים יפה ומבלים, לא פחות מכוכב הוליווידי. בוגרי שנקר מעלים שיח בעבודתם הנפלאה בדיוק על כך שהפריט האופנתי מקבל את אישורו ע'י הלייק ולא בדרך הישנה של עצם לבישתו.
בעבודתם הם מציגים חמישה בובות הלובשות בגדים אופנתיים בהם משולבים אלמנטים מן העולם הוויזואלי של ימינו, כמו תמונות חמודות של חיות מחמד, שקיעות רומנטיות וחומרים בעלי מרקמים מעניינים וצבעים בוהקים. לידן מוצגת במסך טלוויזיה תצוגת האופנה האמיתית של בוגרי שנקר, כאילו אין יותר מציאות והאנשים הופכים לבובות דיגיטליות. מתחת למסך מוצג בתוך מבנה זכוכית ובתוכו זוג נעליים משגעים וכפי שבוודאי אתם מנחשים אלו לא סתם נעליים, אלא נעלים אכילות! בדיוק כמו בתמונות הרשת שנלכדות בעינינו לא פעם.
אנו מבינים יותר ויותר כי המציאות נעלמת והופכת לבדיה, כי אפילו הנעליים שאנחנו לובשים כבר לא נעליים אלא עוגה, אך אפילו העוגה כבר איננה עוגה אלא תמונה ואין לנו מנוס אלא להתרגל לחיות בתוך עולם חדש זה.עבודתה המהממת של סתיו פורגס "בוטיק שווארמה" נמצאת בחלל פנימי חבוי בבית האמנים. פורגס בוחנת מה סקרים באינסטגרם ותלבושות של מלכות דראג, מלמדים אותנו על אופנה, חיי לילה וקוויריות. בכניסה אל החלל מוצב שטיח אקסטרוורטי של נמר.
כאשר נכנסתי אל חלל התצוגה נדהמתי מכמות הגירויים הצבעוניים הממלאים את החדר. בצידו האחד מוצבת מיטה אשר מכוסה בשמיכה מצופה בציפית מנומרת. על גבי אחת מן הכריות סימן מרימל שחור אשר נדבק אליה באחד מן הלילות. מעל המיטה תמונה של אשה עירומה הנראית כמעט אנדרוגינית עומדת מעל אותה המיטה המוצבת בחלל. בעודה מישירה אלינו מבט אותה דמות מחזיקה כלב לבן המכסה את מבושיה. בצידו האחר של החדר מוצבים על מדפים פאות מעוצבות וצבעוניות על גבי ראשי קלקר.
במילה אחת, תערוכה פשוט נפלאה ומעוררת מחשבה, לכו לראות.
בית האמנים תל אביב, 8.9-1.10.22
מאת : האמנית אלינור וולנרמן
הוספת תגובה