במרכז התרבות בית ציוני אמריקה בתל אביב הופיעו ביום חמישי האחרון בוגרי בית הספר למשחק גודמן שבנגב בהצגה הנקראת "הארדקור". את ההצגה יצרו השחקנים והבימאית רוני ברודצקי, אשר במהלך מספר חודשים אספו כמה התכתבויות וואטסאפ מחיי היום יום בין אם זה קבוצת הוואטסאפ המשפחתית, קבוצת השותפים לדירה, קבוצת וואטסאפ בעבודה ועוד.
מאסופת ההתכתבויות השונות ברודצקי והשחקנים הבחינו כי בשיחות היומיומיות שלנו ניתן למצוא הרבה דרמה, רגעים מצחיקים, ואפילו ברגעים שנראים בנאליים למדיי ניתן למצוא רגעים מעניינים במיוחד.
ההצגה שהעלו הבוגרים חשפה את הקהל לדור הדיגיטלי של היום, מה מעסיק אותו, באיזה שפה הוא מדבר, כיצד מתקיימות מערכות יחסים בעידן הווירטואלי של היום, ומה קורה לכל אחד מאיתנו באמת מאחורי המסך.
עוד בטרם התחילה ההצגה היה ניתן להבחין בתפאורה המיוחדת אשר הייתה בנויה כולה מקוביות ירוקות ולבנות שדימו את העולם הווירטואלי שאנו חיים בו היום. ההצגה נפתחה כאשר אם ובתה ניהלו ביניהן דיאלוג כאשר הן מביטות אל הקהל, אך הדיאלוג כולו התנהל בפועל בוואטסאפ. האם התקשתה להעביר הודעה לכמה אנשים במקביל וביקשה סיוע מבתה בכיצד לעשות זאת. הבת שמבחינתה מדובר בפעולה פשוטה למדיי, ניסתה להסביר לה בחוסר סבלנות כיצד לבצע זאת, אולם האם התקשתה מאוד. הסצנה הייתה משעשעת ואף מוכרת לנו מחיי היום יום, כי למי מאיתנו לא יצא לנסות להסביר להורים או לסבא וסבתא כיצד להשתמש בטכנולוגיה של ימינו, בעוד שלנו זה נראה דבר פשוט למדי, מבחינתם מדובר במשהו קשה ומורכב.
בהמשך ההצגה נכחנו לראות שלל סצנות משעשעות וקורעות במיוחד שנתנו מעין ביקורת לאיך החברה שלנו מתנהלת כיום. זאת ראינו על ידי בין אם מדובר בשיחה בין בני זוג שמדברים באופן קבוע כאשר הם ברכבת, או שיחה בוואטסאפ המשפחתי שכללה גם את הסבתא החפרנית שדורשת תשומת לב מרבית, אך כלל הנוכחים בקבוצה מרפרפים על כלל הודעה ולא טורחים אפילו לענות.
אם זה לא מספיק, היה גם את הבחור החתיך שמתכתב עם כמה בחורות במקביל ומנסה לשדל אותן לבוא לביתו, דוש תל אביבי כבר אמרתי?. תוסיפו גם את הסיטואציה של ילדה לא הכי מקובלת בכיתה שנמצאת בהתלבטות מתמדת בין אם להיפגש עם החברה היחידה שלה שכל הזמן רוצה להיות בבית, או לצאת עם הבחור החנון מהכיתה ולהיחשף סוף סוף למושג אהבה ראשונה. בנוסף לכך, השחקנים הפגינו לא רק יכולות משחק יוצאות מן הכלל, אלא גם יכולות ווקאליות יוצאות דופן עד כדי כך שאחד השחקנים פצח בשירת אופרה שהשאירה את כולם בהלם מוחלט.
ההצגה לא כללה רק הומור שנון שגררו את הקהל לצחוק בקולי קולות ולמחוא כפיים, אלא גם היה את הפאנץ' המיוחד שמודה שבתור אחת שלמדה תיאטרון כמה שנים טובות והייתה באינספור הצגות, כמוהו עוד לא יצא לי לראות. במהלך ההצגה הקהל לא היה רק פאסיבי אלא בן רגע נהפך לאקטיבי. האורות באולם נדלקו וכולנו נדרשנו להתחבר לקבוצת וואטסאפ ייחודית שנפתחה במיוחד עוד בטרם שההצגה התחילה. בקבוצה נשלחו מספר הודעות מאחת השחקניות שכללו מספר שאלות. כמה מהנוכחים בקהל כל אחד בתורו הקריא שאלה, והשחקנית ענתה על כך בצורה הומוריסטית ומשעשעת שגררה את כלל הנוכחים באולם להתגלגל מצחוק.
אם הייתי צריכה לסכם את ההצגה במשפט אחד הייתי אומרת שאין יותר ריאלסטית ממנה. לא רק שמדובר בביקורת חברתית מדויקת שמועברת בדרך הומוריסטית, שנונה ומרגשת, אלא תוסיפו את העובדה שבמהלך ההצגה השחקנים ציינו איזה אימוג'י נשלח, ואף אמרו מילים עם טעויות לכאורה שמדמות את טעויות ההקלדה שאנו עושים בוואטסאפ והנה קיבלתם את הנוסחה המושלמת למחזה מקורי של ממש.
אז לסיכום, בוגרי בית הספר למשחק גודמן היקרים, חייבת לציין כי בהחלט עשיתם לי את הערב ואני עוד צופה לכם גדולות ומאחלת לכם הצלחה בהמשך.
אלופים ומוכשרים!!!