"הסינדרום"

זוהי תופעה נפוצה למדי אך נראה שאינה מובנת לרפואה המקובלת וגם לשיטות רבות ברפואה האלטרנטיבית.

כדי להבין תופעה זו, מומלץ מאד לקרוא לפני מאמר זה את המאמר הקודם בסדרה זו, שנקרא "אצירת נוזלים בגוף" וגם את המאמר "לכל מחלה יש שני שלבים עיקריים".

בקצרה ובתמצות ניתן להגיד שתופעת הסינדרום מתרחשת בגוף כאשר יש במקביל את שני הדברים הבאים:

1. קונפליקט שפגע בצינוריות האיסוף בכליה אחת או בשתי הכליות והוא נמצא בשלב הפעיל, לא פתור.
   
2. קונפליקט כלשהו שפגע באחת או יותר מרקמות הגוף ונמצא בשלב הריפוי.

הקונפליקט שפוגע בצינוריות האיסוף בכליות גורם לאצירת נוזלים בגוף כל עוד הוא לא נפתר. על זה כתבנו במפורט במאמר הקודם ("אצירת נוזלים בגוף") ושם גם מפורטים הקונפליקטים שיכולים להשפיע על צינוריות האיסוף בכליות.

מה שהתגלה בהמשך המחקר הוא, שכאשר יש אצירת נוזלים בגוף ובמקביל יש גם קונפליקט אחר שנמצא בשלב הריפוי, הגוף מתוכנת כך, שהוא מעביר את עודף הנוזלים בעדיפות ראשונה לאיברים או לרקמות שנמצאים בתהליך ריפוי.

זה גורם לכך שבאזור המתרפא עלולים להתרכז כמויות גדולות מדי של נוזלים. עודף נוזלים אלה עלולים להפריע לתהליכי הריפוי הטבעיים, עלולים להגביר סימפטומים שונים ואף עלולים להיות מסוכנים בחלק מהמקרים.

לדוגמא:

אם יש קונפליקט לא פתור שפגע בצינוריות האיסוף בכליות, תהיה הצטברות גדולה מהרגיל של נוזלים בגוף.
אם במקביל אם יש גידול גדול יחסית במעי הגס, אך הוא נמצא כבר בשלב הריפוי, עודף הנוזלים שהצטברו בגוף יועברו בעדיפות הראשונה לאזור המתרפא במעי הגס. זה יכול לגרום לכך שהגידול שעדיין לא הספיק להתפרק יתמלא בנוזלים ויתנפח הרבה מעבר לגודלו ללא עודף הנוזלים. בדיקת הדמייה תראה כאילו הגידול גדל בהרבה. בעיה יותר חמורה היא שהגידול עלול להתנפח כך שיגרום לחסימת מעי, בעיה שהיא מסכנת חיים ומחייבת התערבות ניתוחית דחופה.

תופעות שעלולות להיגרם או להחריף כתוצאה מ"הסינדרום"

להלן רשימה חלקית של בעיות שיכולות להתעורר או להחריף כתוצאה מהסינדרום:

• הגברת כאבים, בגלל הגברת הנפיחות.
  זה עלול לגרום לצורך בתרופות חזקות לשיכוך כאבים.
• נפיחות רגילה עלולה לגדול ולהפוך לסיבוך רפואי, בגלל חסימות.
  לדוגמא: חסימה חסימה בצינורות המרה, חסימה בסימפונות ועוד.
  זה עלול לגרום לצורך באשפוז, מה שעלול לגרום להתפתחות של קונפליקטים חדשים שגורמים למחלות נוספות.
• יצירת מצג מטעה לגבי גידולים בשלב הריפוי.
  גידולים אלה מתנפחים בסינדרום הרבה מעבר לגודלם הרגיל. זה גורם לרופאים לאבחנם כגידולים אגרסיביים, או כאלה הגדלים מהר.
  לדוגמא: בכבד, ריאות, סימפונות, שד, אשכים, לבלב, תירואיד ועוד.
• חללים שנשארו אחרי פירוק גידולים: הסינדרום גורם להם להתמלא בנוזלים ולהתרחב באופן זמני והם עלולים להיות מאובחנים כציסטות. לדוגמא: בבלוטות החלב בשד בשלב הריפוי.
• אפשרות להתפוצצות ציסטות בגלל התנפחות יתר וגרימת סיבוכים.
  לדוגמא: בתירואיד, בשחלות, באשכים או בכליות.
• החרפת הסימפטומים במחלות עור.
• החרפת מצבי דלקת.
• החרפת הכאבים בדלקות מפרקים
• הפיכת דלקת מפרקים לגאוט
• החרפת מצב של דלקת סימפונות והפיכתו לדלקת ריאות
• הרחבת כבד בשלב הריפוי לכבד מוגדל באופן חריג ומסוכן. כנ"ל לגבי הטחול
• אין תפליט צדרי (pleural effusion) ללא הסינדרום
• אין הגדלה משמעותית של הכבד (הפטומגליה) ללא הסינדרום
• אין מיימת (ascites) ללא הסינדרום
• אין הופעה של שיגדון (gout) ללא הסינדרום
• אין בצקת גדולה במוח ללא הסינדרום

השפעות אפשריות של הסינדרום על המוח –הן כנראה ההשפעות הדרמטיות ביותר:

• הבצקת במוח בחלק הראשון של שלב הריפוי עלולה לגדול הרבה יותר מהרגיל.
• גדילת יתר של הבצקת יוצרת לחץ תוך גולגלתי חזק שבמקרים קיצוניים עלול לגרום לקומה או מוות.
  במצב כזה יש הכרח בפעולה כירורגית לשחרר את הלחץ.
• משבר הריפוי עם בצקת גדולה עלול להיות כל-כך קיצוני עד כדי גרימת מוות (למשל בהתקף לב).
  לתשומת לב: אינפוזיה תוך-ורידית מגבירה את הבצקת במוח כשיש את הסינדרום.
• בצקת גדולה בקרבת אחד מחדרי המוח עלולה לגרום להידרוצפלוס (מיימת ראש) פנימית ולנזקים למוח.
• בצקת גדולה בגזע המוח המתפתחת ליד הממסר השולט על נאדיות הריאה, עלולה ללחוץ על מרכז הנשימה. זוהי סכנת מוות.

מה אפשר או מומלץ לעשות?

בכל מקרה שהרופא או המטפל מזהה שהמטופל נמצא במצב של הסינדרום, ההמלצה תמיד היא לטפל בעדיפות ראשונה בקונפליקט שפגע בצינוריות האיסוף בכליות.

ברגע שנפתר הקונפליקט בכליות משחרר הגוף את עודף הנוזלים בדרכי השתן וכל הסימפטומים שהוחרפו בגלל הסינדרום ייחלשו באופן כמעט מיידי.

מאת: עידן סער

לידיעה:
הכותב אינו רופא MD והכתוב כאן אינו מהווה המלצות או התוויות רפואיות.בכל מקרה יש לפנות לרופא מוסמך.