מהם דפוסי השינה של יילודים מהלידה ועד גיל שנה?
כפי שצוין במאמר הקודם, על שינה של עוברים ברחם, גם ליילודים שאך זה הגיחו לעולם, יש צורך בשינה מרובה וכל שעת שינה בין אם היא שנת חלימה המאופיינת בתנועות עיניים מהירות (תע"מ), או שינה ללא תנועות עיניים מהירות (לתע"מ), קשורה להבשלה של המוח וליכולת ליצור חיבורים וקישוריות מרובה במיוחד. במהלך השינה בשליש האחרון שלפני הלידה – כאמור נערכת בדיקת המערכות, יצירה של עודף עצום של קישורים חדשים ומפתיעים. בין 9 שעות תע"מ עד 12 שעות תע"מ בשבוע שלפני הלידה! מתרחש חיווט איכותי וכמותי אדיר מאין כמוהו הנקרא בשפה המקצועים סינפטוגנזה = יצירת קשרים וסינפסות חדשות, בשינה. כמות שנת חלימה, שלא תחזור על עצמה מרגע הלידה ועד הזקנה.
התהליך ממשיך לאחר הלידה, לא באותה עוצמה ואינטנסיביות. כעת המבנים המוחיים והקשרים מחווטים היטב וזה הזמן להשתמש בהם. המוח הזה מוכן ומזומן לכל מידע וחוויה שיזרמו דרכו. חשוב לציין כי כל הפרעה לשינה של יילודים, במיוחד לשנת חלום, עלולה להיות בעלת תוצאות של ליקויים תפקודיים בהמשך החיים. הרשימה ארוכה וכוללת גם תסמונות על הרצף האוטיסטי. לפיכך מומלץ שלא להפריע לשינה של יילודים.
חכמה עתיקת יומין:
כשהייתי צעירה וישנתי לעיתים אצל הורי ולא בחדר שלי בקיבוץ, ביקשתי מאמי להעיר אותי אחרי 10 דקות או חצי שעה. היא סירבה בתוקף ותמיד היה לה משפט קבוע: "לא מעירים מי שישן". באותם ימים של בורות צעירה, לא הבנתי את המשפט ואותה וכדרכם של בני טיפש עשרה, די התעצבנתי מזה. כיום אני מבינה, שאולי היא לא ידעה להסביר למה לא להעיר מי שישן, אך הידע הוא מדויק ומכון אז וגם כיום. כיום אני יכולה להסביר בדיוק למה לא להעיר מי שישן. לצורך העניין זה יכול להיות תינוק, ילד, נער, בוגר או קשיש ואפילו בעל חיים או צמחים. כולם זקוקים לשינה ואם הם ישנים יש לאפשר להם להשלים את המשימה המקודשת הזו.
אמהות מניקות:
חשוב לדעת שהנקה היא פעולה טבעית ומזינה עבור התינוק והרבה מהמזון או השתיה של האם עובר לחלב האם. אלכוהול למשל, אפילו במינון נמוך יחסית, עובר לחלב אם ומשבש את השינה של התינוקות היונקים, סמים, קפה, תבלינים חריפים, כל אלה משפיעים על השינה שלהם ובעיקר שנת התע"מ, החלימה, דרך חלב האם. כאמור ההשלכות לא רצויות ועדיף להמנע.
שנת חלום – תע"מ:
תינוקות יונקים עוברים כמעט מיד לאחר היניקה לשנת חלום. לפעמים אפילו ברגעים האחרונים של היניקה העפעפיים נעצמים והעיניים מרצדות מתחת לשמורות העיניים. כעת המוח של התיוק מקבל את מזונו החיוני. מחקרים שנערכו בשלבי החיים הראשונים, התגלה כי השינה הזו איננה רשות או המלצה בלבד אלא היא חיונית והכרחית להתפתחות תקינה של המוח ושל התפקודים העתידיים כולל כישורים חברתיים נורמליים.
שינה רב מופעית:
נראה כי תינוקות וילדים רכים, זקוקים לפרקי שינה מרובים במהלך היממה. השעון הביולוגי שלהם עדיין לא מסונכרן עם העולם החיצוני להם והם מתנהלים בהתאם לצרכים הפנימיים של המערכות שלהם. נראה שרצף השינה שלהם מקוטע מאד על ידי צרכים אחרים כגון: רעב או צמא, הפרשות, תחושת חום או קור וכן בדידות, המלווים בבכי. הבכי הוא אחת השפות של התינוק ויש לו ניואנסים עדינים שדרכם התינוק מתקשר עם הוריו ומספר מה הוא צריך.
חדשות טובות להורים טריים:
ככל שהילד גדל, פרקי השינה הולכים ומתמעטים. הם נמשכים יותר זמן והופכים לדפוס שינה יציב יותר. ההמלצה היא להשכיב את התינוק במיטה כשהוא מנומנם ולא אחרי שנרדם. כך יש סיכוי רב יותר שהוא ילמד להרגיע ולהרדים את עצמו לבד ואפילו לחזור לישון, מבלי להזדקק לנוכחות של ההורים.
מגיל 4 חודשים ועד גיל שנה:
השעון הביולוגי מקבל אותות חיצוניים כמו אור וחושך, קור וחום וזמני אכילה. אותו גרעין על תצלובתי, מתחיל לסנכרן את עצמו למקצב היממי של 24 שעות. בגיל שנה אותו שעון פנימי כבר מנהל את היממה של הילד. חלק גדול יותר הוא מבלה בערנות וחלקי השינה קבועים יותר. כך זה נמשך בהדרגה עד גיל 4.
בגיל 4 שנים:
השינה הרב מופעית עוברת לשינה דו מופעית בה הילד ישן בלילה שינה ארוכה ורצופה יחסית ושינה קצרה יותר בצהרים. רק בשלב הילדות המאוחרת יותר נראה כי הדפוס משתנה למופע אחד של שינה רצופה במשך הלילה ובשאר השעות נראה ערנות ופעילות. כך זה נמשך לרוב עד גיל הזיקנה.
היחס בין חלימה לשינה שאינה חלימה:
נראה כי גם כאן היחס משתנה. אם בהתחילת החיים נראה יותר שנת חלימה מאשר ללא חלימה, בהמשך החיים נראה כי שנת החלום מתקצרת והשינה ללא חלימה מתארכת. בשנות העשרה המאוחרות היחס יתייצב על 20% שנת חלום ו 80% שינה ללא חלום. יחס זה יישמר גם בגיל העמידה.
יש עוד הרבה מה לכתוב על טווח הגיל המיוחד הזה. בינתיים אני מאחלת לכולנו:
שנה טובה ושינה רצופה
גמר חתימה טובה
וחלומות פז.
הוספת תגובה