נשים בקליניקה משתפות אותי על כך שהן מחזיקות את כל המערכת בזמן שהוא לא היה ומתמודדות עם בית, ילדים, כלכלה, מסגרות, חוגים וכו חלקן מתארות שבאופן מפתיע זה הרבה יותר קל וזורם להן כשהן יודעות שהן האחראיות הבלעדיות כי כך הכל נעשה בדרך שלהן ואין ממי להתאכזב ועם מי להתווכח. וישנן גם אחרות שמתארות קריסת מערכות של ממש בעיקר בעקבות הדאגה והעומס הרגשי.
כך או כך, כולן מסכימות שברגע שהאיש שלהן סוף סוף מגיע הביתה, עולה בהן הכמיהה להרפות, לשחרר, להניח ראש ולשתף את האיש שלה בכל מה שעבר עליה ובידיעה שיש מישהו אחר שמוקיר ומכבד את רגשותיה ואת פועלה ולוקח על אחריות על הבית או לפחות חולק אותה איתה.אך, לצערנו, בפועל, החייל הגיבור שהתעסק בנושאים בעליי משמעות כבירה, התרגל כבר לדבר שפה צבאית, נלחם, ראה מראות קשים, קיבל החלטות גורליות, התמודד עם מהלכים של חיים ומוות, סחב ציוד, ישן עם מדים והקריב את חייו למען המדינה חולם רק על מקלחת וארוחה ביתית ומצפה להשלים שעות שינה ולקבל חיבוק והערכה על המגויסות שלו בקרב על הבית. (וזה עוד לפני שדיברנו בכלל על ההשלכות הטראומטיות על הנפש ותחושה שהכל הפך פתאום תפל).
והנה לנו סיפור קלאסי של נקודות מבט הפוכות וצרכים רגשיים מתנגשים. וכך, חזית נוספת נרקמה לה אט אט ועשויה להתפוצץ לכולנו בפנים אם לא נדע כיצד להתמודד איתה ולנצל את ההזדמנות שהיא מביאה עימה. ונכון שזו סיטואציה נפוצה גם ככה ביום יום השגרתי שלנו . אבל כשהמציאות מורכבת יותר וכעת, הכל נפיץ ורגיש, המשבר מועצם פי כמה ולצערי אני שומעת בקליניקה על לא מעט זוגות שלא מבינים איך אפטר שציפו לו כל כך מסתיים במפח נפש וריחוק כואב ואם רגע לפני כתבתי לו " אהובי, תישאר לי חי בריא ושלם, אני והילדים זקוקים לך" , תוך כמה דקות השגרה חוטפת אותנו ואני צועקת לו מהחדר השני "יאללה, מאז שבאת אתה רק נח, אני צריכה פה עזרה".
ולכן, מעבר לכך שאני מבקשת להשמיע את הקול האומר "זה לגיטימי, זה טבעי, זה נורמאלי" אני קוראת לכולנו לגדול מהכאב ולנצח במלחמה שמתרחשת בתוך הבית שלנו ולא רק במלחמה על הבית שלנו. גברים, לנצח זו תנועה חשובה של התגברות ודבקות במטרה מצד הגבר. עשיתם את זה לגמרי מדהים במלחמה, וכעת הגיעה העת לעשות את זה גם במרחב הזוגי מול האישה. כי כדי שגבר יצליח לעשות את המעבר הנדרש מילד לגבר עליו לקיים את הפסוק" ויעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו".
איך עושים זאת?
נשענים קדימה ומתחברים לאנרגיה הנקבית שטומנת את כל כוחות הנפש העמוקים שנדרשים לך כדי להצליח במשימת חייך – ודבקת. זאת אומרת שבשורש היא היעד, היא המטרה, היא החזית והבית עליו נלחמת. הדרך לשם לא פרוסה בפנינו כשטיח אדום ולכן לא סתם היא משולה לקריעת ים סוף שהעמידה את עם ישראל במבחן דבקות ואמונה עצום. אך, היא מתגמלת מעין כמוה. כי אין מתוק ומחזק גבר מידיעה שהוא הצליח לפתוח את הים ולהרגיע את הסערה והגלים המשתוללים והוא חווה את ההתמסרות והאמון של הים ואין מרפא ומענג אישה מאשר חוויה של גבר שדבק בה.
מרגישים את האמת בגוף?
מעולה, כשאתה נכנס הביתה, בין אם בסוף יום עבודה, או חזרה מהמלחמה תזכור שאתה קודם כל חוזר אליה. היא הבית. ולכן, תשאל את עצמך מה אתה רוצה להצליח לה לגרום היום? איזה השפעה היית רוצה להשפיע לה וכיצד אתה רוצה לחוות את עצמך מולה? ואת, קבלי את פניו בעיניים טובות מלאות הערכה על העשייה שלו, קל לנו לפרגן ולהעריך את החייל שנלחם על המדינה, אבל שתדעי לך שהאיש שלך נלחם עליכם לא פחות.
בברכה, זהרה זהבה
לייעוץ: 052-8464610
הוספת תגובה