הפרשה נפתחת בפסוקים: "באִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ:" .

הפרשה מתחלקת לשני חלקים:

בחלק הראשון מתוארות הברכות שעם ישראל יזכה בהן במידה וילך בדרכי השם ויעמלו בתורה. בחלק השני מתוארות הקללות במידה שעם ישראל יסטה מן התורה.

כאמור, התורה נוגעת לכל הדורות עד הסוף. מעולם לא השתנתה אות אחת בתורה. העונשים בשמיים הם בדיוק אותם עונשים, המלאכים הטובים הם אותם מלאכים, השטן זה אותו שטן. אדם שקורא את הפרשה הזו וסוגר את הספר וחוזר לענייניו, מה שנקרא: Business as Usual ולא מקבל חלחלה בכל רמ"ח איבריו צריך טיפול דחוף.

הנושאים הנידונים בפרשת בחוקותי:

• הברכות
• העונשים

• חלק ראשון: הברכות

בגלל החשיבות העצומה של הפרשה, נביא את החלק הראשון בו מציין הקב"ה מהן הברכות בהן יזכו בני ישראל במידה וילכו בדרכיו :

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם: וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם: וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב: וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם: וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ: וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם: וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם: אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת: "

נפרש את עיקרי הדברים:

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם:" הכוונה שאם תהיו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים את מצוותיה.

"וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם"  הכוונה שלעובדי האדמה חשובה  לא רק כמות הגשם, אלא גם אופן פיזורם על פני השנה. מספיק שהגשמים יורדים שבועיים לפני או שבועיים אחרי כדי שכל היבול יהרס, לכן הברכה היא שהגשמים ירדו בדיוק בזמן המתאים, וכן בזמן נוח,  למשל, בליל שבת שבו אנשים בבית ולא נמצאים בדרכים.

"וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: " הכוונה שיתקבל יבול בשפע ושיתרחש נס וגם אילנות (עצי) סרק שאין להם פירות, יניבו פירות.

"וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר" הכוונה היא שמרוב שפע היבול, התקופה שבה מבשילה השעורה ואחר כך מבשילה החיטה תתארך עד לתקופת בציר הענבים,  המתרחש בסוף הקיץ.

"וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע" הכוונה שתקופת הבציר תתארך עד תקופת הזריעה. הרעיון הוא להראות שהברכה תגרום לאדמה להיות פורייה מאוד עד שמחזורי הטבע יתארכו.

"וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם:" הכוונה היא  שתאכלו מעט מזון ותהיו שבעים. כמו כן, הארץ תהיה פורייה ועשירה ויכולה לפתות אויבים לפלוש אליה. למרות זאת, בני ישראל יהיו בטוחים בה.

נשאלת השאלה: מה הקשר בין אכילה לשובע לבין ישיבה בטוחה בארץ?

התשובה: משחר ההיסטוריה הסיבה העיקרית לכך שאנשים נדדו היא מציאת הפרנסה. כאשר יש רעב בארץ, הדבר גורם לאנשים לנדוד למקום שבו יש אוכל. לדוגמה: "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה" (בראשית יב, י). זהו טבע העולם.

"וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד" הכוונה היא שמדובר קודם כל בשלום פנימי בין כל בני ישראל כך שלא ילחמו איש באחיו. הדבר יקרין לשלום על השכנים, שישלימו  ביניהם.  השלום של השכנים ימנע מבני ישראל פחד וחששות מהשכנים מסביב. הקב"ה ייתן שלום שבו  בני ישראל יחיו ברוגע ושלווה בלי דאגות מאויבים.

"וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ" הכוונה היא שכאשר האדמה מעובדת והכפרים מיושבים, החיות הרעות מסתלקות מחוץ לאזורים המיושבים.

"וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם:" הכוונה היא שכוחות חמושים לא יעברו בארץ ישראל.

"וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב:" הכוונה  היא שאם תצאו להילחם באויבכם אז חמישה מבין החיילים החלשים שלכם ירדפו אחרי מאה מחיילי האויב ומאה מבין חיילכם ירדפו אחרי עשרת אלפים חיילי אויב ובסיכומו של דבר חיילי האויב יהרגו אחד את השני, שלא כדרך הטבע.

"וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם:" הכוונה היא שהקב"ה ישפיע על בני ישראל ברכה מיוחדת ויקיים את הברית בינינו לבינו על כל ההבטחות שבה.

"וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ: " הכוונה היא שהפירות הישנים ישתמרו ויהיו אפילו טובים יותר מן הפירות החדשים, ולמרות זאת תצטרכו לפנות את היבול הישן כדי להכניס את היבול החדש.

"וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם: וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם: " הכוונה שאשכון עמכם ברצון. תרגישו שאתם עמי ותחת חסותי.

נקודה מעניינת:

הרי בראש השנה, הקב"ה דן את כל הבריאה. ייתכן מצב שבו בני ישראל חייבים בדין לאור מעשיהם, ובשל כך הקב"ה קבע עונש של מיעוט גשמים בשנה הקרובה. ייתכן שכעבור זמן קצר בני ישראל מחליטים לתקן את מעשיהם ולחזור בתשובה. מה קורה במצב כזה?

ברגע שהקב"ה נתן את הדין, זה נכנס לסיסטם של העולם. כלומר, כמות הגשמים כבר נקבעה בטבע ולא ניתן לשנותה. מה קורה בפועל במצב זה? הקב"ה "מוריד את הגשמים בזמנם". מה הכוונה? הקב"ה מוריד את הגשמים באופן כזה שכל טיפה מנוצלת ומגיעה בדיוק לאן שהיא צריכה להגיע. במקום לרדת על כביש בתל אביב, היא יורדת בשדה בדיוק איפה שצריך אותה. במצב כזה גם מעט גשמים מביאים אותה ברכה כמו הרבה גשמים שלא מנוצלים במלואם. במצב רגיל, יש בטבע לא מעט בזבוז. ניתן לסכם כך: "הקב"ה קוצב לבריות כמה גשמים יורדים מראש השנה ועד סוף השנה. כשישראל זוכין יורדין על הצמחים ועל האילנות, וכשהן חוטאין, יורדים בימים ובנהרות".

• חלק שני: העונשים

בגלל החשיבות העצומה של הפרשה, נביא את החלק השני שבו  מציין הקב"ה מהן הסנקציות על סטייה מהדרך:

"וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה: וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֺתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי: אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם: וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם: וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם: וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻזְּכֶם וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה: וְתַם לָרִיק כֹּחֲכֶם וְלֹא תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת יְבוּלָהּ וְעֵץ הָאָרֶץ לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ: וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם: וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם וְהִכְרִיתָה אֶת בְּהֶמְתְּכֶם וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם וְנָשַׁמּוּ דַּרְכֵיכֶם: וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי: וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם: וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל עָרֵיכֶם וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב: בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד וְהֵשִׁיבוּ לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָל וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תִשְׂבָּעוּ: וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי: וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם: וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם תֹּאכֵלוּ: וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם וְהִכְרַתִּי אֶת חַמָּנֵיכֶם וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם: וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם: וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ: וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה: אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ: כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ: וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף: וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם: וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם: וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲוֺנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם וְאַף בַּעֲוֺנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ: וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֺנָם וְאֶת עֲוֺן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי: אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֺנָם: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר: וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֺנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהוָה: אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה:. "

נפרש את עיקרי הדברים:

"וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה: וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֺתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי:" הכוונה היא שיש כאן שבע עבירות. העבירה הראשונה גוררת עבירה שנייה וכך עד לעבירה השביעית והן: לא לומד תורה, לא מקיים תורה ומצוות, מואס באחרים העושים, שונא את החכמים, מונע מאחרים לקיים תורה ומצוות, כופר במצוות, כופר בעיקר (=בקב"ה).

"וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה" הכוונה היא שאין אדם אחד היום שחי ברוגע ולא משנה מה מצבו הכלכלי. הכוונה היא שתרגישו חרדה קיומית. כמו שיש לנו היום: חמאס, חיזבאללה, אירן, משפחות פשע, מתח יומיומי, לחץ, התקפי חרדה וכו'.

"וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ" השחפת והקדחת הן מחלות שבהן קרובי המשפחה של החול מצפים בכיליון עיניים לרפואת החולה אבל בסופו של דבר הוא לא נרפא ובמותו נגרם כאב לנפשותיהם.

"וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם:" הכוונה היא שתזרעו אבל לא תצמח תבואה, ואם תצמח, אויבכם יאכלו אותה.

"וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם" הכוונה שהקב"ה יפנה אלינו כדי להעניש אותנו.

"וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם" הכוונה היא שהאויבים שלנו ישלטו בנו. הנה אנחנו רואים את זה מול העיניים שלנו: מי יושב בממשלה ושולט בנו? אויבינו הערבים. אלה שרוצים לשחוט אותנו, שולטים בנו, בתקציבים. לא רק זה. במקום להעביר כסף לתלמידי ישיבות שעצם הלימוד שלהם מקיים את העולם כולו, אנחנו מעבירים כסף למי שרוצה להשמיד אותנו.

"וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם:" הכוונה היא שאתם תברחו מאויבכם גם כשהם לא ירדפו אתכם. למשל, אם המודיעין מתריע שחוליית מחבלים הסתננה לתוך עיר בארץ, כולם יהיו בפאניקה גם מבלי לראות אותם בפועל. אבל יש עומק גדול יותר מעבר לכך. שלמה המלך כתב בקהלת ג, טו: "והאלוקים יבקש את הנרדף". מה הכוונה ? לפי חז"ל הקב"ה מעדיף את הנרדף על פני הרודף גם אם הרודף צדיק והנרדף רשע. בעצם הקללה הזו נמנע מבני ישראל החסד של הקב"ה מאחר שאין באמת מישהו שרודף אחרי בני ישראל.

"וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם:" הכוונה היא שאם כל זה לא יעזור ועדיין לא תשמעו לקב"ה, הוא ימשיך להביא ייסורים. המספר שבע, אומרים הרשב"ם (נכדו של רש"י) והאבן עזרא, אין הכוונה למספר שבע אלא להרבה.

"וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻזְּכֶם" הכוונה היא שאם העונשים הללו לא יועילו, הקב"ה יחריב את בית המקדש (כפי שקרה).

"וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה:" הכוונה היא שלא ירד גשם והאדמה לא תיתן יבול.

"וְתַם לָרִיק כֹּחֲכֶם וְלֹא תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת יְבוּלָהּ וְעֵץ הָאָרֶץ לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ:" הכוונה היא שאם אדם לא עמל, לא חרש, לא זרע לצורך גידול תבואה והגיע  שדפון, אז אין לו בכך צער כי הוא לא התאמץ בשביל זה. אבל אם אדם טרח ועמל רבות לצורך גידול התבואה ואז הגיע שדפון וכל מאמציו ירדו לטמיון, אז יש לו צער מאוד מאוד גדול ולזה בדיוק מתכוון הפסוק שהמאמצים  שלכם יהיו לריק ולא תזכו לקצור את הפירות של מאמציכם.

"וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם וְהִכְרִיתָה אֶת בְּהֶמְתְּכֶם וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם וְנָשַׁמּוּ דַּרְכֵיכֶם:" הכוונה היא שהקב"ה ישלח חיות רעות שינשכו ויהרגו את ילדיכם הקטנים ואת הבהמות שלהם וכתוצאה מכך אנשים יחששו לצאת מבתיהם והדרכים תהיינה שוממות.

"וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל עָרֵיכֶם וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב:" הכוונה היא שאם כל זה לא יגרום לבני ישראל לתקן את דרכיהם ולחזור אל הקב"ה, אז הוא ישלח את אויביהם שיטילו מצור על ירושלים. בזמן המצור הקב"ה ישלח דבר (=מגיפה) וכשהם ייצאו לקבור את המתים, הם יפלו בידי אויביהם.

"בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד וְהֵשִׁיבוּ לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָל וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תִשְׂבָּעוּ: " הכוונה היא שהקב"ה יביא עליהם רעב. כמו כן, לא יהיו להם מספיק עצים להדליק אש לאפייה, ולכן עשר נשים ישתמשו בתנור אחד וגם אז בגלל התבואה הגרועה הלחם לא יאפה טוב ויהפוך לפירורים. הנשים תצטרכנה לחלק את הפירורים וגם ממה שיאכלו לא יהיו שבעים בגלל הקללה.

"וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי: וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם: וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם תֹּאכֵלוּ:" הכוונה היא שאם כל זה לא יעזור, תגיעו למצב של רעב נוראי שבו תיאלצו לאכול את בשר ילדיכם שנפטרו.

"וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם וְהִכְרַתִּי אֶת חַמָּנֵיכֶם וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם:" הכוונה שהקב"ה ישמיד את בתיהם עם הפסלים שהם העמידו על הגגות ואז  הוא ישליך את גופותיהם על הפסלים המנופצים. לבסוף השכינה תסתלק מהם.

"וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם:" הכוונה היא שעריהם יוחרבו, תיפסק העלייה לרגל לירושלים והקרבת הקרבנות בבית המקדש.

"וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ:" הכוונה שגם מי שינסה לשבת בארץ אחריכם לא יצליח להפריח את השממה.

"וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה:" הכוונה שהקב"ה יפזר את בני ישראל בכל העולם. אם כולם היו גולים מן הארץ כקבוצה אחת, אז לפחות הייתה להם נחמה שהם ביחד. אבל כאן הם גם גולים וגם נפרדים אחד מן השני והגלות תהיה זמן ממושך.

"אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ: כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ:". הקב"ה יגלה אותם לשבעים שנה כנגד שבעים שנות שמיטה ויובל שבני ישראל לא שמרו.

"וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף: וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם: וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם: וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲוֺנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם וְאַף בַּעֲוֺנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ:" הכוונה היא שלא  תוכלו להתקומם או לעמוד כנגד התקפות אויבכם. מעבר לכך, אין לכם ביטחון שתמשיכו לחיות בארץ להתקיים בשלמות כעם. מעבר לכך כשהם יהיו בגלות הם יחיו בפחד גם כשלא ירדפו אותם, וכשירדפו אותם מרוב בהלה הם יתקלו אחד בשני. לבסוף הם יהיו מפוזרים אחד מן השני ויסבלו מאוד בגלות.

"אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֺנָם: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר: וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֺנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהוָה:" הכוונה ליציאה לגלות, אך הקב"ה מסיים את דבריו כאשר הוא משאיר פתח לבני ישראל לחזור בתשובה, לתקן את דרכיהם ולא ללמוד מן הגויים אשר האם נמצאים ביניהם. כאשר הם יכפרו על עוונותיהם בייסורים שיבואו עליהם ויחזרו לקב"ה הוא יזכור את הברית ביניהם ויגאל אותם.

לצערנו, לא נפל דבר בהיסטוריה היהודית לדורותיה בתפוצות שלא התקיים מכל מה שנכתב כאן בעקבות נטישת בני ישראל את התורה והמצוות.

מהם המסרים בפרשה?

• "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: ". עוד הוכחה שהקב"ה נתן תורות לבני ישראל : תורה בכתב ותורה שבעל פה.
• "אם בחוקתי תלכו." הבעלי מוסר אומרים, שיש ללמוד מאופניים, שאם עומדים נופלים, ואם עובדים אז מתקדמים, וזהו הפירוש"  תלכו שצריך כל הזמן לעבוד ולהתקדם בתורה ובעבודת ה'.
• מחג הפסח עד ל"ג בעומר יש 32 ימים בגימטריה "לב", ומל"ג בעומר עד חג השבועות יש 17 ימים בגימטריה "טוב," ביחד לב טוב, מרמז שצריכים להתחזק במידות והנהגות טובות, כהכנה לקבלת התורה.

משל

מספרים שבעיר חלם היה גשר שעבר מעל נהר וחיבר בין שני חלקי העיר. באמצע הגשר היה שבר וכל פעם שעברו שם מכוניות הן נפלו לנהר. כדי להציל את הנופלים הקימו תושבי חלם בית חולים בקרבת הנהר. כדי להציל את הנופלים, הקימו מערך שלם של אוניות לחילוץ התושבים והמכוניות. ליד בית החולים הקימו מערך מוסכים נרחב לתיקון המכוניות. היה צורך גם לצוותי רפואה והצלה, רופאים ואחיות, אנשי אחזקה ושמירה, טבחים ועוד. לעיתים היה צורך בחילוץ מידי, ולכן הקימו מערך של מסוקי הצלה. כמובן, שהיה צורך להכשיר טייסים, מכונאים ואנשי מערך תחזוקה. היה צורך להאכיל את כל האנשים, ולכן הקימו מפעל לייצור מזון בקרבת מקום. כמו כן, הקימו בנייני מגורים סמוכים כדי להקל על האנשים להגיע למקומות העבודה…

נשמע מצחיק ?

זה בדיוק המצב שלנו. במקום לעשות שלום עם הקב"ה, לשמור מצוותיו וללכת בדרכיו, שזה הדבר הכי נכון ומדויק שאנחנו יכולים לעשות, מה אנחנו עושים? מקימים צבא, שב"כ, מוסד, משטרה, מודיעין, חיל אוויר, חיל ים, תעשיות ביטחוניות, כור גרעיני, פטריוט, כיפת ברזל ועוד ועוד… והאם זה עוזר? ברור שלא! עדיין חיים כאן בחרדה קיומיות כל רגע ורגע. אין שקט נפשי אפילו לשנייה אחת, הרי הקב"ה הפקיד עלינו בהלה. כמו שאנו שרים בפסח ואולי לא כל כך שמים לב למילים: "אלא שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו (חמאס, חיזבאללה) והקב"ה מצילינו מידם".

מתי נבין שבלי הקב"ה לא נצליח ולא נשרוד כאן אפילו יום אחד. הגיע הזמן לחזור לקב"ה, לעמול בתורה, לשמור מצוותיו ולראות שהכל מסתדר לנו כבמטה קסם: בלי אויבים, בלי מחלות, בלי בעיות פרנסה, בלי ילדים שמגדלים ולא עלינו מתים במלחמות, בלי בעיות דיור, בלי אינסוף בעיות וצרות שאנו מביאים עלינו כי אנחנו הולכים נגד הקב"ה במקום ללכת איתו.

בתהלים מזמור פ"א בפסוק יב הקב"ה כביכול מדבר לעצמו ואומר: "וְלֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה לִי:" . הפירוש הוא מאוד ברור: עם ישראל לא מקשיב לי ולא אבה (=רצה) לשמוע לי.

אז מה נעשה? נקרא את הפסוק הבא , פסוק יג: "וָאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם:". הפירוש הוא שמאחר שהם  בשרירות ליבם מייעצים ללכת נגדי, נגד התורה והמצוות והולכים אחרי מחשבותיהם הרעות אני נאלץ לתת אותם ביד אויביהם.

ואיפה הטיפשות שלנו? נמשיך לפסוק הבא, פסוק יד: "לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ: ". הפירוש הוא שלמרות שבני ישראל חטאו לי ואני מעניש אותם, אסור להם להתייאש כי אני מצפה שהם יתקנו דרכיהם ויחזרו אליי. והנה ההבטחה מהקב"ה שאם נקשיב לו, אז מה נרוויח?  זה כתוב בפסוק הבא, פסוק טו: "כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי:" בתוך זמן מועט כל אויביהם ייכנעו ואכה בהם עד שיושמדו.

המזמור מסתיים בהבטחה נוספת, בפסוק יז, שאם נקשיב לקב"ה הוא ייתן לנו שפע של מזון ושובע גדול: "וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב חִטָּה וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ: ".

כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:

 עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר 

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד

– טעמו וראו כי טוב ה'—  

 בכתיבה התבססתי על שיעור של כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א

https://www.facebook.com/Rabbi.Mizrachi